בפרק מיוחד לציון יום הזיכרון לשואה ולגבורה שוחחנו עם ד"ר מרים עופר, היסטוריונית ומרצה בכירה על ספרה "חלוק לבן בגטו" (בהוצאת יד ושם), העוסק בקורות הרפואה היהודית בשואה, ובמיוחד בגטו ורשה. המערכת הרפואית היהודית בפולין שבין שתי מלחמות העולם הייתה מתקדמת, מגוונת וחדשנית. הודות לכך, הצליחה החברה היהודית להעמיד כוחות מקצועיים בעלי ניסיון ייחודי, גם בזמנים הטרגיים של החיים בגטאות – ובראשם גטו ורשה, הגדול מכולם. ד"ר מרים עופר שיתפה אותנו בתוצאות מחקרה המצמרר והמרגש, והרחיבה על גבורתם של רופאות ורופאים, אחיות, חוקרים ואנשי צוות רפואי יהודים, אשר הצליחו להעניק מענה מוסרי, מקצועי ואנושי – גם אל מול זוועות התקופה. "לא כולי אמות" – לא כולם ימותו – הייתה אמונתם
בפרק מיוחד לציון יום הזיכרון לשואה ולגבורה, אנו מתבוננים בנושא של הרפואה היהודית בשואה. בשיחה מרתקת עם ד"ר מרים עופר, היסטוריונית ומרצה, שוחחנו על ספרה "חלוק לבן בגטו" (בהוצאת יד ושם), העוסק בקורות הרפואה היהודית בשואה, ובמיוחד בגטו ורשה. המערכת הרפואית היהודית בפולין שבין שתי מלחמות העולם הייתה מתקדמת, מגוונת וחדשנית. הודות לכך, הצליחה החברה היהודית להעמיד כוחות מקצועיים בעלי ניסיון ייחודי, גם בזמנים הטרגיים של החיים בגטאות – ובראשם גטו ורשה, הגדול מכולם.במהלך המלחמה, מוסדות אשפוז, שירותים אמבולטוריים, מערכי חינוך ומחקר רפואיים המשיכו להתקיים – לעיתים בתנאים בלתי אפשריים – תוך הישענות על תשתיות אלטרנטיביות. ד"ר מרים עופר שיתפה אותנו בתוצאות מחקרה המצמרר והמרגש, והרחיבה על גבורתם של רופאות ורופאים, אחיות, חוקרים ואנשי צוות רפואי יהודים, אשר הצליחו להעניק מענה מוסרי, מקצועי ואנושי – גם אל מול זוועות התקופה. "לא כולי אמות" – לא כולם ימותו – הייתה אמונתם
ד"ר מרים עופר – היסטוריונית ומרצה בכירה בתכנית ללימודי השואה במכללה האקדמית